Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

משמורת משותפת: מה זה אומר לגבי המזונות?

הליך גירושין עשוי להיות רווי במטענים רגשיים, בשיקולים לא ענייניים ובקידום אינטרסים אישיים וכלכליים, לעתים על גבם של הילדים. אחת הסוגיות הנדרשות להסדרה במקרה של גירושין היא סוגיית המשמורת, או "זמני השהות" כפי שהיא מכונה כיום – אשר רבים קושרים בינה לבין סוגיית המזונות, במטרה להפחית (או להגדיל) את סכום התשלום על בסיס זה.

המאמר והמידע בשיתוף עורך הדין לענייני משפחה וגירושין, עודד וולף (לאתר: www.wolf-law.co.il)

מהי משמורת, מתי נכון לבחור במשמורת משותפת והאם משמורת משותפת אכן מבטלת את חובת תשלום מזונות? מדריך משפטי מקוצר למתגרשים

מה ההבדל בין משמורת לאפוטרופסות

הסדר משמורת קובע את אחד ההורים כמשמורן, והופך אותו להורה הפעיל הראשי, בעוד שההורה השני הוא – מעורבותו שלו בחיי הילדים מוגבלת ומצומצמת יותר. הילדים יתגוררו עם ההורה המשמורן, ובהתאם לנסיבות יקיימו קשר והסדרי שהות קבועים עם ההורה השני.

כיום, מאוד נפוץ ומקובל ששני ההורים מקיימים ביניהם זמני שהות שוויוניים או כמעט שוויוניים, כלומר הילדים שוהים עם כל אחד מההורים זמן שווה, פחות או יותר. מכיוון שכך, בתי המשפט נמנעים כיום מלקבוע "הורה משמורן", מאחר והאחריות לגידול הילדים מתחלקת, כאמור, באופן שווה בין ההורים.

חשוב להבדיל בין קביעת זמני השהות או אפילו קביעת "הורה משמורן" – המתייחסים לקביעת עיקר האחריות על הטיפול והאחריות היום יומית הכרוכה בגידול הילדים, לבין אפוטרופסות, שהיא מעמד חוקי הנוגע לסמכות קבלת ההחלטות הנוגעות לקטין, מעמד שנשמר גם לאחר הגירושין, ללא קשר לאופן חלוקת זמני השהות בין שני ההורים.

כאמור, משמורת ילדים עשויה להינתן לאחד מן ההורים אשר יקרא משמורן, או להתחלק באופן שוויוני בין שני ההורים. משמורת הניתנת לאחד ההורים אינה פוגעת במעמד שני ההורים כבעלי אפוטרופסות משותפת ושווה על ילדיהם.

מהי משמורת משותפת

משמורת משותפת באה לתקן מצב בו אחד ההורים משני לאחר, כמו גם למנוע מאבקי משמורת שעיקרם אינטרס כלכלי ואינם מקיימים את עיקרון טובת הילדים.

משמורת משותפת קובעת אחריות הורית משותפת, בה לאף אחד מן ההורים אין זכויות יתר או אחריות בלעדית על הילדים. שני ההורים משמרים את זכותם השווה כהורים לילדים, וחלוקת זמני השהות מתבצעת באופן שוויוני ככל הניתן, בהתאמה לכל תא משפחתי.

עדכון תקנות בית המשפט לענייני משפחה משנת 2020 קובע כי למונח משמורת אין למעשה כל משמעות ומעביר את הדיון לסוגיות חלוקת זמני השהות והמזונות.

בנוסף, מתייחס העדכון למקרים בהם זמני השהות אינם יכולים להתחלק באופן אחיד בין שני ההורים, וקובע כי ניתן לקבוע משמורת משותפת גם במקרים הללו, ולהסדיר באופן פרטני את חלוקת זמני השהות, מגורים ומדור ומזונות.

משמורת משותפת עשויה להיקבע בהסכמה בין שני ההורים או לחילופין על ידי הכרעה משפטית הנכפית על אחד מן הצדדים, במטרה לשמר את עיקרון טובת הילד.

האם משמורת משותפת מבטלת את חובת המזונות

על פניו, משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית, עשויות להוות את הבסיס לקביעה כי כל צד יהיה אחראי למימון כלכלת הילדים כאשר אלו מצויים בחזקתו. הלכה למעשה, ההחלטה על סכום המזונות אינה נגזרת מן ההחלטה על אופי המשמורת, ומושפעת ממספר גורמים:

  • גיל הילדים – האחריות החוקית על כלכלת הילדים (קטינים) בישראל חלה על שני ההורים, אולם מחריגה ילדים בטווח הגילים 0-6. על פי הדין העברי המהווה את הבסיס לחוק בישראל, האחריות על כלכלת ילדים בטווח הגיל האמור מוטלת על האב בלבד.
  • פערי השתכרות בין ההורים – ככל ופערי ההשתכרות בין ההורים גבוהים יותר, ההחלטה על מזונות תשאף לאיזון ולהטלת סכום מזונות גבוה יותר על הצד המשתכר יותר.
  • זמני השהות של הילדים עם כל הורה – הזמנים בהם ישהו הילדים אצל כל הורה ייקבעו בהתאם לנסיבות, התפקוד ההורי, מקום המגורים והקרבה למסגרות הילדים של כל הורה, היכולות האישיות והתעסוקתיות. משמורת משותפת תחתור לחלוקת זמני שהות שוויונית ככל הניתן, אולם חלוקה כזאת אינה תנאי לקיומה.

באילו מקרים לא תינתן משמורת משותפת

סוגיית המשמורת על הילדים טומנת בחובה מורכבויות רבות, העשויות לנבוע מהתנהלות אמוציונלית, תחושות כעס, תסכול ונקמנות, ההופכות את הילדים לכלים במלחמה של ההורים זה בזו.

ככל שהגירושין מתנהלים בהסכמה ובתקשורת טובה ושני ההורים נוטים להסכים למשמורת משותפת, בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל נוטים לאשר ואף לעודד זאת. במקרים בהם אחד מן הצדדים תובע משמורת משותפת והאחר מתנגד לה, משמורת כזאת עשויה להיכפות על הצד המתנגד בהכרעה משפטית.

דחיית הבקשה למשמורת משותפת עשויה להידחות בשל נסיבות ומאפיינים המעידים כי משמורת משותפת במקרה האמור אינה משרתת את טובת הילדים.

דוגמאות:

  • ניסיון להימנע מתשלום מזונות או להפחית אותם באופן ניכר באמצעות הרחבת זמני השהות.
  • פערים בתפיסות חינוכיות, פערי אמונה ואורח חיים דתי.
  • מרחק גאוגרפי קיים או כוונה של אחד ההורים לשינוי מקום מגורים, באופן שיקשה על התנהלות יום יומית משותפת.
  • חוסר תפקוד הורי של אחד הצדדים.

חזרה לעמוד הבית

שאלות בנושא זה

תוכן עניינים